ראיון עם פרופ' דוק הי לי, האוניברסיטה הלאומית קיונגפוק, דרום קוריאה
ראיינה וערכה: ד"ר שרי רוזן
מה הוביל אותך לחקור את הקשר בין מזהמים סביבתיים ובין סוכרת והשמנת יתר?
באמצע העשור הקודם עסקתי במחקר שניסהלהסביר ממצאים אפידמיולוגיים לא ברורים על סרום
(Gamma Glutamyltransferase) GGT, אחד מהאנזימים הנפוצים בכבד. גיליתי שערכיםשל סרום GGT שנחשבים תקינים ניבאו את הסיכון לחלות בסוכרת מסוג 2 בקרב האוכלוסייה הכללית, ואילו השמנת יתר ניבאה זאת ניבוי חלקיבלבד. הסקתי מכך שמשהו שקשור לאינדוקציה הפיזיולוגית של GGT גורם להתפתחות סוכרת מסוג 2 ולא השמנת היתר עצמה. בתום מחקר שארך כמה שנים העליתי את ההשערה שערכי סרום GGT, גם בטווח נורמלי, עשויים להוות סמן ביולוגי (biomarker) של חשיפה לכימיקלים שעוברים מטבוליזם על-ידי גלוטתיון (Glutathione). מכאן נובע שהקשר בין סרום GGT ובין סוכרת מסוג 2 עשוי להיות מוסבר על-ידי מזהמים אורגניים עמידים (Persistent Organic Pollutants – POPs).
כיום ההשערה הרווחת היא ששינויים באורח החיים המאופיינים בצריכת קלוריות עודפת ובמחסור בפעילות גופנית מובילים להשמנת יתר, לתנגודת לאינסולין ולסוכרת. אבל לאחרונה התפרסמו ראיות משכנעות לקשר בין כימיקלים סביבתיים להשמנת יתר, לתנגודת לאינסולין ולסוכרת מסוג 2. במחקריי אני מתמקדת בהשפעה של POPs, מאחר שיש ראיות ברורות להשפעתם על בני אדם.
מהם הקשרים שאת מוצאת בין חשיפה ל- POPs ובין סוכרת והשמנת יתר?
במחקר רוחב בקרב האוכלוסייה הכללית בארצות הברית מצאנו קשר חזק בין חשיפה ל-POPs ובין שכיחות סוכרת מסוג 2. לאחר שהבאנו בחשבון גורמי סיכון אחרים למחלה, מצאנו שבקרב אנשים עם רמות ריכוז מדידות של POPs מסוג כלורינים שכיחות הסוכרת מסוג 2 הייתה גדולה יותר – פי 15 עד 40 – מבקרב אנשים עם רמות לא מדידות של POPs. הקשר היה מובהק יותר בקרב אנשים הסובלים מהשמנת יתר. ל-POPsמסוג חומרי הדברה אורגנוכלורינים ותרכובות POPs היה קשר מובהק יותר לסוכרת מסוג 2.
אחד הממצאים המפתיעים היה שבקרב אנשים עם ריכוזים נמוכים מאוד של POPs, השמנת יתר לא הייתה קשורה לסוכרת. יתרה מזאת: בקרב אנשים אלו סוכרת מסוג 2 הייתה נדירה. הקשר הזה הזכיר את המצב שתיארתי בנוגע לסרום GGT. במחקרי המשך מצאנו גם מתאם חזק בין ריכוזי POPs בדם ובין תפקודים מטבוליים לקויים – מתאם שכיח בקרב אנשים המפתחים סוכרת מסוג 2. ממצאים אלו אושרו לאחרונה בכמה מחקרים פרוספקטיביים, אם כי חשוב לציין שנבדקו סוגיPOPs שונים והעקומות של מנה-תגובה לא היו זהות בכל המחקרים.
כיצד את מבצעת הערכה של חשיפה ל- POPsבאוכלוסיות שאת חוקרת? האם העובדה שהחשיפה התרחשה לפני מספר רב של שנים יוצרת קושי בהערכה?
POPs מצטברים בעיקר ברקמות שומן, אך הם משוחררים ברציפות מרקמת השומן למחזור הדם. יש מתאם מובהק בין ריכוזים של POPs ברקמת השומן לריכוזם בדם. בשל מחצית חיים ארוכה שנעה בין כמה שנים לכמה עשורים, ריכוזים עכשוויים של POPs בדם משקפים את דפוס החשיפה הכרונית לכימיקלים אלו.
מהם מקורות החשיפה העיקריים ל- POPs?
ישנם סוגים אחדים של POPs, אבל הסוג הבעייתי ביותר הוא אורגנוכלורינים. אף שחומרים אלה נאסרו לשימוש לפני עשרות שנים ברוב המדינות, האוכלוסייה ממשיכה להיות חשופה להם באמצעות צריכת מזון, מאחר שהכימיקלים האלה זיהמו את שרשרת המזון העולמית. עמידותם של POPs בפירוק כימיומטבולי יכולה להוביל, בתהליך של ביו-מגניפיקציה (biomagnification), לריכוזים גבוהים בהרבה ביחס לסביבה בקרב טורפים עליונים העומדים בראש שרשרת המזון. לכן צריכת מזונות מן החי, מזונות עשירים בשומן, היא מקור החשיפה העיקרי לאורגנוכלורינים.
השתתפת בכתיבת דוח שפורסם בשנת 2012,שסקר את כל הראיות הזמינות לקשר בין חשיפה לכימיקלים ובין הסיכון לחלות בסוכרת ובהשמנת יתר. כמה חזקות הראיות שיש בידינו כיום?
בניסויי מעבדה נמצאו ראיות משכנעות לקשר בין כימיקלים מלאכותיים ובין השמנת יתר. אף שיש גם ראיות אפידמיולוגיות התומכות בממצאים של ניסויי המעבדה, הן אינן עקביות. בשל חשיבות השפעתן של תזונה ופעילות גופנית על השמנת יתר, ישנם קשיים מעשיים בחקר ההשפעה של כימיקלים על השמנת יתר בבני אדם. במחקרים בבני אדם ובמחקרי מעבדה נמצאו ראיותמשכנעות לקשר בין סוכרת מסוג 2 ובין POPs.
בנוגע לכימיקלים אחרים, כגון ביספינול איי (BPA), למרות ראיות חזקות ממחקרי מעבדה – ממצאים ממחקרים בבני אדם אינם עקביים, בעיקר בהשוואה לממצאי המחקרים הבוחנים השפעות של POPs. ייתכן שהדבר נובע ממגבלות מתודולוגיות הקשורות בהערכת חשיפת בני אדם לכימיקלים אלו.
במקרים רבים הערכת החשיפה לכימיקלים האלה נעשית בעזרת בדיקת תרבית שתן אחת, אולם בשל מחצית חיים קצרה, בדיקה אחת אינה משקפת היטב את דפוס החשיפה לחומרים אלה. בנוגע להשמנה, על אף שכימיקלים יכולים לתרום להשמנת יתר, אני סבורה שצריכה קלורית עודפת וחוסר פעילות גופנית עדיין משמעותיים יותר מחשיפה כימית. לעומת זאת, במקרה של סוכרת מסוג 2 מסתמן שכימיקלים משפיעים יותר מהשמנת יתר, או לפחות חשובים כמו השמנת יתר.
האם אנחנו מבינים את המנגנונים שבאמצעותם מזהמים סביבתיים משפיעים על התפתחות מחלת הסוכרת, על השמנת יתר ועל התסמונתה מטבולית?
כימיקלים יכולים לגרום להשמנת יתר באמצעות מגוון רחב של מנגנונים: שינוי נקודות שיווי המשקל המטבוליות, שיבוש מנגנון בקרת התיאבון, הפרעה לשיווי משקל ליפידי באופן היוצר תאי שומן גדולים יותר או גידול בכמות התאים שהופכים בתהליך התמיינות התאים לתאי שומן. במקרה של סוכרת מסוג 2 ושל התסמונת המטבולית, אנחנו עדיין צריכים למצוא ולהבין את המנגנונים שדרכם משפיעים כימיקלים על התפתחותן של המחלות. במצב של השמנת יתר בלבד אין כדי לפתח את התסמונת המטבולית וסוכרת מסוג 2. אני מטילה ספק גם ברעיון שאוביסוגנים מעורבים בעקיפין בפיתוחה תסמונת המטבולית וסוכרת מסוג 2 בשל יכולתם לגרום להשמנת יתר. למעשה, השמנת יתר יכולה להיחשב גורם מגן מנקודת המבט של חשיפה לכימיקלים, משום שתאי השומן הםאיבר אחסון בטוח יחסית לכימיקלים, בייחודלכימיקלים ליפופיליים כגון POPs.
האם מה שתיארת לעיל תקף גם בנוגעל סוכרת מסוג 1?
מה שתיארתי לעיל תקף בעיקר בנוגע לסוכרת מסוג2. סוכרת מסוג 1 נובעת מתהליך אוטואימוני אחר. עם זאת, נמצא קשר בין חשיפה לכמה כימיקלים מלאכותיים ובין סימנים מוגברים של אוטואימוניות בבני אדם ובבעלי חיים. לכן ייתכן שלכימיקלים יש תפקיד חשוב בהתפתחות של סוכרת מסוג 1.
מה צריך להיות, לדעתך, סדר העדיפויות המחקרי בתחום של מזהמים סביבתיים וסוכרת, השמנת יתר והתסמונת המטבולית?
חשוב להתמקד בהשפעה של חשיפה למינוןנמוך של תערובות כימיות, בייחוד תערובות של כימיקלים ליפופיליים שנאגרים ברקמות השומן. עד כה בדקו רוב המחקרים בתחום השפעות של כימיקל בודד, אך אם כימיקלים משבשי המערכת האנדוקרינית מעורבים בהתפתחות של סוכרת, של התסמונת המטבולית ושל השמנת יתר, חשוב להבין אם אמנם הם משפיעים וכיצד. חשוב שחוקרים ינסו להתמודד עם תרחישים מציאותיים אלו. במחקרים אפידמיולוגיים יש צורך בבניית עוקבות (cohorts) עם מידע על חשיפה למגוון רחב של כימיקלים ולאורך שלבי החיים. יש צורך גם במחקר של מנגנונים אחרים שדרכם כימיקלים משבשי המערכת האנדוקרינית יכולים להיות מעורבים בהתפתחות השמנת יתר, סוכרת מסוג 2 והתסמונת המטבולית, למשל – תפקוד מיטוכונדריאלי לקוי עקב חשיפה למינון נמוך שלתערובת כימיקלים.
פרופ' דוק הי לי (Duk-Hee Lee)
רופאה ואפידמיולוגית בבית הספר לרפואה באוניברסיטה הלאומית קיונגפוק, דרום קוריאה. היא חוקרת מובילה בנושא ההשפעות הבריאותיות של חשיפה למינונים נמוכים של מזהמים אורגניים עמידים, והיא מתמקדת בקשר בין חשיפה לחומרים אלה ובין מחלת הסוכרת מסוג 2.
בשנת 2011 השתתפה פרופ’ לי במפגש מומחים ראשון מסוגו שקיים המכון הלאומי האמריקנילמדעי בריאות וסביבה (NIEHS), מפגש שעסק בחשיפה לכימיקלים סביבתיים, סוכרת והשמנת יתר.
בשנת 2012 הייתה שותפה בכתיבת דוח שפרסם הארגון הבריטי CHEM Trust; הדו"ח סקר את הידע המדעי הקיים על הקשר בין חשיפה למזהמים סביבתיים ובין מחלת הסוכרת והשמנת יתר.
מתוך: מזהמים סביבתיים, סוכרת והשמנת יתר,עלון בריאות וסביבה 2013, הקרן לבריאות וסביבה
http://www.dmag.co.il/pub/ehf/ehf2013/index.html (אוחזר אוגוסט 2014)
