הפעילות האירובית צריכה להיות חלק בלתי נפרד מהפעילות הגופנית של חולה סוכרת. מטרת פעילות זו הינה שיפור יכולת הקליטה של השרירים והפחתת 'התנגדות' התא לפעולת האינסולין. מומלץ שפעילויות הספורט הנבחרות יתבצעו לפחות ארבע פעמים בשבוע, במאמץ ממושך (60-30 דקות של פעילות אירובית) והדרגתי בעוצמה בינונית. על הפעילות הגופנית להתחיל בהדרגה, תוך הקפדה יתרה על חימום ומתיחות.
לפעילות האנאירובית (אימוני כוח) חשיבות רבה במיוחד. היא תורמת להעלאת חילוף החומרים הבסיסי ומכאן מסייעת לירידה במשקל, משפיעה לחיוב על ההופעה החיצונית, מחזקת את היכולת לבצע מטלות יומיומיות, תורמת לשמירה על משקל חדש שהושג ולהעלאת הויטליות (חיוניות), והחשוב במיוחד – מתקיימת השפעה חיובית על איזונה המטבולי של המחלה.
אימוני כוח מקטינים את הסיכון לחלות בסוכרת סוג 2 או מפחיתים את חומרתה לחולה בסוכרת. האיגוד האמריקני לסוכרת מציין שאימון כוח הוא קריטי לשיפור סילוק הגלוקוז בדם. לאחר מספר חודשים של אימוני אימון כוח חל שיפור של למעלה מ-20% בחילוף החומרים של הגלוקוז.
אימוני הכוח המומלצים לחולי סוכרת תלויים בחומרת המחלה, ברמת המתאמן ובניסיונו באימון המשקולות. ישנם ספורטאים החולים בסוכרת (בעיקר מסוג 1) ומתאמנים ברמה גבוהה. למתחילים ולחולי סוכרת מסוג 2 עם השמנת יתר מומלץ לשלב אימוני כוח פעמיים בשבוע באימון מחזורי המשלב את כל קבוצות השרירים העיקריות בגוף. ניתן לעבור מתרגול פלג גוף עליון לתחתון לסירוגין כדי להפחית לחץ. מומלץ לבצע 1-2 סטים ו-10-12 חזרות במשקלים קלים עד בינוניים. יש להימנע מביצוע מנגנון הוולסלווה (עצירת נשימה רגעית לשם גיוס שרירים פנימיים לסיוע בהרמת המשקל), עקב הלחץ הרב שייווצר על כלי הדם הקטנים הפגיעים יותר בקרב חולי הסוכרת.
נציין שלפעילות האירובית השפעה רבה יותר על מצב בריאותו של חולה הסוכרת, אך חשוב במיוחד לבצע את שני סוגי הפעילויות באופן קבוע במהלך כל החיים.
מתוך מאמר של ד"ר איתי זיו וצור קסטל שפורסם ב: http://www.doctors.co.il/
